top of page

"אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר, אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר " | דור מזרחי

עניינים של עבר מול עתיד.

ראשית, הרשו לי לקפוץ ביומרנות לעבר העתיד. אלו הם המשחקים הראשונים והאחרונים של הישאם לאיוס בהפועל תל אביב.

כשרואים את פוטנציאל העוצמה של אוהדי הפועל שמגיעים באלפיהם במשחק שלא מעניין אדם מלבדם, מבינים כמה נורא מצבם. המועדון הגדול שהם זוכרים, זה שהביא אינספור הישגים בזירה המקומית וגרם להם להסתובב בגאווה לאחר עוד הצגה במסגרת בינלאומית, אינו אלא זיכרון ישן ועצוב. ישנן ביקורות רבות על הקהל, בצדק רב. הרי לא יכול להיות שקבוצת אנשים ייקחו לעצמם פעם אחר פעם את החוק לידיים ויחבלו בכל כך הרבה אירועים ספורטיביים. זה לא מתקבל על הדעת.


שחקני הפועל ת"א חוגגים ( קרדיט-הפועל תא האתר הרשמי)

יש שיגידו שאני מקל עליהם מעט אך אני טוען שהם קורבן! הם פשוט שבויים. שבויים בזיכרון. הקהל האדום מוכרח לקבל שבמצב הדברים הקיים מה שהיה הוא בהחלט לא מה שיהיה. לא עוד סגלים עטורי פרחים משגשגים כמו שידעו בעבר כי אם מכירת כל פרח פוטנציאלי מיד עם הופעת עלי כותרת ראשונים. לא עוד מחשבות על הישגיות ואירופה כי אם בתי דין והישרדות. לא עוד. לפחות לבינתיים. מכיוון שאנו לא מעודדים אנרכיה, כל שנותר הוא להתרפק על זיכרונות העבר, להכיל את ההווה ולקוות לעתיד בבעלות שמאפשרת לחלום בגדול. כי אם ככה ימשכו הדברים, עשו לי טובה, בואו לפחות נשמור על פרצוף מופתע שיספרו לנו על הקמתה של קבוצת האוהדים הפועל וולפסון תל אביב כי "...יכול להיות שזה נגמר"

Comments


bottom of page