top of page

ייחודו של המיוחד / יוני רוזן

תמונת הסופר/ת: ספורט פאנלספורט פאנל

עודכן: 6 בספט׳ 2018

הדרך המיוחדת של "המיוחד", כבר לא כל כך עובדת. ז'וזה מוריניו ומנצ'סטר יונייטד ספגו השבוע הפסד שני ברציפות ובכך השיגו רק 3 נקודות לאחר שלושת המחזורים הראשונים בליגה. כמובן שעוד מוקדם מאוד להספיד את העונה של הקבוצה, בייחוד כשמדובר במועדון שיודע לקום מן המתים (ראה ערך קאמפ נואו 1999), פשוט אחרי התצוגה בתחילת השבוע ותגובתו של המאמן, זה מרגיש קצת... עצוב?

מוריניו בשנותיו הראשונות היה מאמן חדשן, כזה שמצליח להפתיע קבוצות עם משחק טקטי מסודר וסגנון ברור. הישגיו כמובן הולכים לפניו, אבל כך גם אישיותו. בכל קבוצה שבה עבר, דרכו הסתיימה בטונים צורמים, שהוסיפו עוד לתדמיתו השלילית. ומנגד, התארים שאסף לאורך השנים מוכיחים שמדובר במאמן על. גם במנצ'סטר הצליח הפורטוגלי להביא שני תארים למועדון, רק חבל שבעיני האוהדים, ליגה אירופית וגביע מקומי, מהווים תארים משניים אל מול ליגת האלופות והפריימיר ליג ועל כן הצלחתו בקבוצה מפוקפקת.


שתי מסיבות העיתונאים האחרונות בהן הופיע היו גם הן, "מיוחדות" בלשון המעטה. הראשונה נערכה לפני המשחק מול הספרס, שם הופיע המאמן כ-30 דקות לפני השעה שנקבעה, ולמעשה דיבר רק עם העיתונאים שהגיעו מוקדם מספיק. במסיבת העיתונאים ביום ראשון, לאחר ההפסד, נופף המאמן בשלוש אצבעות לאוויר. היו שחשבו שהוא מתייחס לכמות השערים שחטפה קבוצתו (הפסד הבית הגדול ביותר מזה תקופה) אך למעשה, בחר הפורטוגלי להתייחס לכמות התארים בהם זכה בפריימיר ליג. לא רק זאת, הוא אף דאג להדגיש שאף מאמן אחר בליגה לא משתווה אליו. וכל זאת, במקום פשוט להסביר מדוע קבוצתו נראתה כמו קבוצת צ'מפיונשיפ.


מוריניו במסיבת העיתונאים. העדיף לתקוף.( מתוך האינסטגרם של ז'וזה מוריניו)

יסכימו איתי רוב האוהדים, שמרכיב משמעותי בהצלחתה של קבוצה הוא הלכידות בין השחקנים. יש קבוצות שאף יוצרות אווירת משפחה בחדר ההלבשה, ולו בכדי לגרום ליחידים לחשוב כגוף אחד בעל מטרה ברורה – הישגיות. בכל קבוצותיו עד היום נקט מוריניו באותה שיטה מבחינת לכידות, והיא יצירת אווירת "כולם נגדנו" שמבודדת את הקבוצה משאר העולם. בכל תקופה, יש אויב משותף אחר לקבוצתו, בין אם מדובר בקבוצה יריבה, מאמן אחר, השופטים בליגה ואפילו חברי הנהלה שמונעים מהקבוצה להשיג תוצאות. התקופה בריאל מציגה את הנקודות הללו בצורה הטובה ביותר – ראשית כל היריבה המושבעת הייתה ברצלונה והאויב המושבע היה גווארדיולה. יריבויות שאגב הביאו לנו, האוהדים , את אחת התקופות היותר מעניינות בכדורגל הספרדי והעולמי. לאחר מכן, בתחילת הקדנציה שלו ביונייטד, היה זה השופט המוכר מארק קלטנברג, שבחר להפסיק לשפוט בפריימיר ליג בעקבות הביקורת הקשה שהעביר עליו מוריניו לאחר משחק בין מנצ'סטר לסטוק. ולסיום, איך אפשר שלא, כולנו שמענו את הצהרותיו הבלתי פוסקות במהלך הקיץ האחרון על כך שההנהלה עושה רכש מבלי להיוועץ בו ואם יישאר בתפקידו עוד נשמע על כך הרבה.


במנצ'סטר יונייטד, שעדיין נמצאת בעידן פוסט-פרגי, הגישה הזו פשוט לא מתאימה. אמנם, גם פרגוסון ידע לגרום לתחושת "אנחנו נגד כולם" בקרב שחקניו, אך גישתו הייתה שונה. כמו אחרי ניצחונות, כך גם אחרי הפסדים, תמיד דיבר בגוף ראשון, אבל לא על עצמו – אלא על הקבוצה. הוא לא חיפש אשמים, לא תירץ הפסדים, פשוט כי לא פחד מהם. הוא אימץ את ערכי המועדון באופן עמוק כל כך, שגם השחקנים שהצטרפו לקבוצה, נבחרו לא רק על פי יכולותם, אלא גם על פי התאמתם המנטלית לאופי הקבוצה שלו. פרגי היה מאמן שרדף אחר האושר שבניצחון, ולא שיחק כדי לא להפסיד. מוריניו מנגד, חושב שמאמן צריך להביא לקבוצה שיטה, להתאים את השחקנים אליה בזמן קצר ולהביא לתוצאות מידיות. במידה וזה לא הולך, ככל הנראה הוא אינו עושה את עבודתו קשורה. וכן, ז'וזה מוריניו פוחד להפסיד.


עם סיום המשחק נגד טוטנהאם, נראה מוריניו צועד על הדשא לעבר שחקניו. לאחר לחיצת יד קרירה עם פוצ'טינו, עבר הפורטוגלי בין השחקנים ועודד אותם, כאילו היה מדובר בהדחה כואבת. בהמשך, בדרכו לחדר ההלבשה, עשה עיקוף קל דרך אוהדי יונייטד שנשארו ביציעים, על אף התבוסה הביתית, ומחא להם כפיים. בתור מתבונן מהצד (או ממסך הטלוויזיה לצורך העניין), זה הרגיש כמו סצנה מסרט, שזזה כל כך לאט, כאילו כדי לוודא שהמסר עובר – זהו סוף דרכו של הגיבור.


אם נחזור רגע ל-99, וניזכר בקבוצה שבשלוש דקות תוספת זמן כבשה שני שערים וזכתה בליגת האלופות, נוכל להסכים שהעונה עוד לא נגמרה עבור השדים. סגל הקבוצה לא נופל ממרבית המתחרות בליגה, או באירופה, ומה שחסר זה פשוט שהכל יתחבר. השאלה הנשאלת היא האם מוריניו הוא הדבק שיעשה את זה? או שמא זה מאוחר מדי, והקהל בתיאטרון החלומות יאלץ להתרגל לראות מאמן חדש כבר בשבועות הקרובים?

.



 
 
 

Comments


Instagram
bottom of page