"ֿזמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל
אם לא הכל, את הרוב וגם זה יעבור" (מתוך "גם זה יעבור" של טונה)
אוהד הפועל ת"א, אופיר ליבשטיין הי"ד, בן 49 במותו, נרצח ע"י מחבלים ביחד עם בנו ניצן בעת שהגן על ביתו בכפר עזה ב-7.10. אופיר היה ראש מועצת שער הנגב.
הגולנצ'יק עידן רז הי"ד, בן 20 בנופלו, נהרג בעת קרבות עם מחבלים ב-8.10. מספרים עליו שהיה ילד זהב עם נשמה ענקית ו2 אהבות גדולות, גולני והפועל תל אביב.
אוראל אבוחצירא הי"ד היה אוהד שרוף של מכבי חיפה. ב7.10 הוא נפל ביחד עם 2 חבריו שיצאו להגן על ביתם ברעים. קברו עוטר בסמל וצעיפי הקבוצה.
וזה רק על קצה המזלג.
כי יש כל כך הרבה סיפורים, כל כך הרבה אבדות, וכל אחד שנפל הוא עולם ומלואו.
בשירו, טונה אומר שהזמן ירפא, אבל האם זה נכון? האם הנפש שלנו אי פעם תחלים מהטראומה של אותה שבת ארורה? האם נצליח לחזור לשגרה עד הסוף?
כנראה שכמו כל דבר בחיים, לכל אחד יש את הקצב שלו לדברים.
אבל מה שכן אפשר לעשות, זה לנסות להמשיך למרות כל השכול והכאב שמלווים את כולנו בתקופה הזו. כדי להראות לאויב שלא משנה כמה חזק הוא הכה אותנו, לא ניתן לו לשבור את רוחנו. כדי להיות חזקים ולהמשיך בשביל אלה שכבר לא איתנו.
ולכן היה כל כך מחמם את הלב ומשמח לראות אתמול את כל האוהדים במפגש בבלומפילד בין הפועל ת"א למכבי חיפה, 2 קהלים שרבים מאוהדיהם נרצחו באותה שבת או לאחר מכן בקרב.
עזבו רגע את הכדורגל, הטקטיקות, חלון ההעברות ושאר עניינים מקצועיים,
כי מה שסימלו האוהדים אתמול ביציעים, בקריאות ושירות העידוד שלהם, במופע הפירוטכניקה שלהם, היה יותר גדול מזה.
הם עודדו וקראו והדליקו אבוקות גם כדי לתמוך בקבוצתם, אבל עשו זאת גם בשם אלה שכבר לא שם לצידם,
בשמם של אוראל, עידן ואופיר.
הם באו ועודדו ושמחו כי הם רצו להראות לכל אויבנו ושונאנו שאותנו לא שוברים.
האמת, מזל שיש לנו את הכדורגל, הוא כמו אח גדול שמחבק אותנו ברגעינו הקשים ביותר,
והחזרתו לחיינו חשובה להתאוששות יותר משנדמה לנו.
אז אמנם המשחק נגמר אתמול ב0:0, אבל בעצם, האוהדים ניצחו ובענק.
ואנחנו נמשיך לנצח, זה הקטע שלנו פה בישראל.
