זה היה צריך לקרות כבר מזמן, אבל ריאל מדריד מתכנסת לחשבון נפש.
יש הרבה מה להגיד על המשחק בין אייאקס למדריד, ועל השבוע האחרון בכלל. בגדול - זה סופו של כל בלון. כן. בלון. ריאל מדריד היתה בלון שהתנפח. הזכייה האחרונה בליגת האלופות חיפתה על קבוצה מקולקלת שסיימה את הליגה 17 נקודות מאחורי היריבה שלה בקמפיין הליגה הקודם ומעשית נמצאת מחוץ למירוץ האליפות השנה כשהיא בפיגור 12 נק אחרי אותה יריבה. ההפסדים התדירים בהתמודדות בין שתיהן יוכיחו את זה היטב. רק פעם אחת ב 10 השנים האחרונות שחקני ברצלונה הרגישו עליונות של ריאל עליהם, על פי הודאתו של פיקה זה היה בסופר קאפ ב 2017 כשהם ניצחו בשני המפגשים. חוץ מזה? ברצלונה הפכה את האצטדיון במדריד לברנלאו. באמת, סטטיסטית זה המגרש שהיא הכי נהנית לשחק בו בחוץ. וזה חייב להיות מטריד עבור אוהדי ריאל. כמובן שכפועל יוצא של העליונות הזו ברצלונה הפכה את הקערה וכעת מובילה את המאזן הפנימי ההיסטורי בין השתיים בפעם הראשונה מאז שנות השלושים. בארסה עומדת לקחת את האליפות ה 8 שלה ב 11 השנים האחרונות, את הגביע החמישי ברציפות, וכל זה כשהיא מנצחת את ריאל ראש בראש ללא הרף. רביעיות, חמישיות, שישיות. וזה היה לפני רונאלדו, בזמן רונאלדו, ואחרי רונאלדו.
יגידו חסידי הבלאנקוס ארבעה גביעי צ'מפיונס בחמש שנים, והאמת? וואו. אם כבר חשבון נפש, אז כדאי שיעשה בצורה מאוזנת. מגיע שאפו ענק על הישג חסר תקדים. חשוב לזכור שאף קבוצה לא הצליחה לזכות בליגת האלופות שנתיים ברציפות והבלאנקוס עשו את זה שלוש שנים רצופות. אבל אוהדי הבלאנקוס, כאלה שיודעים לזהות כדורגל טוב ואף לפרגן ליריב לעתים נדירות, בוודאי מביטים על קבוצתם בצורה מפוכחת יותר. האם באותן שנים ראינו מריאל מדריד כדורגל עילאי ומעורר השראה? האם הדומיננטיות שלהם בזירה היבשתית מצדיקה את הקריסה הטוטאלית שלהם בחזית המקומית? הדומיננטיות שלהם באירופה אכן היתה כה מוחלטת? בחצאי הגמר שלה מול באיירן מינכן בשנתיים האחרונות למשל, נתוני ה Xg (שווי מצבים ומסוכנות של הקבוצה) מראים שהגרמנים היו עדיפים בהרבה. אבל מעבר לכך, האם 6 משחקים בשנה (הבה נניח לשלב הבתים בצד) באמת מהווים מדד אמיתי לאיכות של קבוצה?
מבלי להוריד מגודל ההישג האדיר והכל כך יוקרתי של הבלאנקוס, הישג שברצלונה יכולה רק להתקנא בו, אם פחות נתייחס להייפ ויותר לכדורגל. המלך, ובכן, מתקשה למצוא את בגדיו. גרוע מכך, היחס המקומם של המלך לחלק מחייליו. רונאלדו כבר אמר שעזב בגלל היחס, ותיאוריה נפוצה אומרת שרונאלדו מעולם לא היה הפייבוריט של פלורנטינו משום שהוא רכש של רמון קלדרון, הנשיא הקודם. עוד יותר עצוב לא לדעת להיפרד מסמלים כמו ראול וקסיאס, והכי מטריד זה לחרב את הקריירה של איסקו, לייבש את אסנסיו (שני שחקנים ספרדים שבנסיבות אחרות היו יכולים להוביל את הקבוצה הממלכתית של ספרד) ולשים את כל נטל היצירתיות בהתקפה על הכתפיים של ילד בן 18 בעונתו הראשונה באירופה...מה הפלא שהוא קרע גיד בזמן שהוא נקרע ממאמץ בשביל הקבוצה שלו. ואם כבר קריעות, אז באמת שנקרע הלב למראה הדמעות שלו. "קבלת החלטות לא נכונה", הבנו, יש לו תכונות אחרות שקשה בהרבה לפתח.
וכל זה למה? כי זה עניין של תרבות מועדון. מהי הדרך של המדרידיסטה? ניצחון בכל מחיר? אנחנו ריאל מדריד ואנחנו חייבים לנצח? עם כל הכבוד, זה קצת טריוויאלי מדי בשביל להיות המגדיר של מועדון. כולם רוצים לנצח. אז נכון שמדריד גם באמת ניצחה והפגינה ווינריות, וזה דבר מאוד מאוד חשוב, אבל זו לא דרך. בטח לא שיטה. במיוחד כשמול הפרגמטיזם המדרידאי ניצב האידיאליזם הברצלונאי. לברצלונה היו לא מעט סטיות מדרך המלך שהתווה לה קרויף, אבל העקרונות איתנים ומהווים עוגן בזמנים סוערים. לבארסה יש שיטה, פרופיל מסוים של שחקנים שהיא רוצה יותר (דה יונג, ארתור) ושהיא רוצה פחות (בואטנג שהיה הלוואה הזויה) ויש לה עתיד שנראה מבטיח עם קישור יוצר ופיסי של ארתור ודה יונג שיחנכו ע"י בוסקטס במגרש וצ'אבי על הקווים.
זה יאפשר למסי לשחק באזורים מסוכנים יותר, וכל זה כשדמבלה הסופר כשרוני הולך ומבשיל. ומה בהגנה? ברצלונה תלחץ חזק להביא את דה ליכט, ואם תצליח, ביחד עם אומטיטי תהיה להם חוליה הגנתית מפחידה. כל אחד מהשחקנים הללו בקבוצה כי הוא יכול להשתלב בשיטת המשחק הייחודית של ברצלונה בסבירות גבוהה יותר משחקנים אחרים.
ובמדריד? בגדול אין עקרונות לכדורגל שצריך לשחק, כל מאמן והפילוסופיה שלו. רק שינצח. זו הדרישה. זו השיטה. אנחנו חייבים לנצח ולא משנה באיזו שיטה - זה בדיוק ההיפך משיטה ועקרונות. וזה עבד להם במאה הקודמת כשפרנקו סייע להם, זה עבד להם במאה הזאת כשאוסף נדיר במיוחד של נסיבות ומזל הביא אותם להצלחה בליגת האלופות. אבל האם באמת אפשר להגיד שזה עבד להם? שוב, מבחינת ההייפ והתארים כן. על זה אין ויכוח. 4 זכיות בליגת האלופות בחמש שנים? אין אוהד שלא היה חותם על זה. חד משמעית. אבל הכדורגל? פחות. כי עליונות אמיתית של קבוצה מצריכה דומיננטיות הן בזירה המקומית והן בזירה היבשתית, וכדורגל מעורר השראה. לברצלונה יש אמנם רק 5 אליפויות אירופה, אבל כל פעם שזכתה בליגת האלופות היא גם זכתה בליגה. 5 פעמים ב 30 השנים האחרונות, פעמיים מתוכן כטרבל. וכל זה כשהכדורגל עולה לדרגת אומנות ומעורר השוואות בלתי נמנעות עם הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. במדריד עשו דאבל אירופי (אליפות ואלופות) פעמיים בשישים השנים האחרונות. ואם כבר אנחנו בקונטקסט היסטורי, אז כדאי לזכור שבדומה לעשור הנוכחי גם בשנות ה-70 היו שתי קבוצות גדולות. אייאקס שהיפנטה את חובבי הכדורגל בתחילת שנות ה 70 וזכתה בגביע אירופה 3 שנים ברציפות, ומיד לאחריה באיירן מינכן שגם זכתה בגביע אירופה 3 שנים ברציפות. הגרמנים היו הרבה יותר ווינרים. הם גם זכו באותן שנים במונדיאל (74 מול הולנד!) , אבל לא צריך לפרט איזו קבוצה זכורה יותר לאורך השנים. קצת מזכיר את הקבוצה של פפ מול זו של זידאן, עם הבדל קטן שהחבורה של פפ גם זכתה במונדיאל ובשתי אליפויות אירופה, אבל הנקודה ברורה.
השבוע הלבנים התפוררו מלבן לשחור בשלוש חזיתות בבת אחת. משהו שלא קרה לברצלונה בצורה כל כך משפילה. סייקלים הולכים ונגמרים, זה טבעי וזה סביר, יום אחד גם מסי יפרוש. אבל לברצלונה ישארו העקרונות והשיטה, מה שאמור למנוע מהם להגיע למצב העגום שריאל נמצאת בו בימים אלה ושואלת את עצמה: "מה עכשיו?"
כותב הטור הנו סטודנט במכללת ספורט פאנל בקורס כתבי ספורט לפרטים על קורס כתבי ספורט לחץ כאן תגיות: #כתב_ספורט#כתב_ספורט #שדר_ספורט#שדר_ספורט #קורס_כתבי_ספורט#קורס_כתבי_ספורט #קורס_שדרי_ספורט#קורס_שדרי_ספורט #קורס_תקשורת_ספורט#קורס_תקשורת_ספורט #כדורגל#כדורגל #ספורט#ספורט #ליגת_העל#ליגת_העל #נדב_יעקבי#נדב_יעקבי #אורי_קופר#אורי_קופר #מנהלת_הליגות#מנהלת_הליגות #כדורסל#כדורסל #סקאוטינג#סקאוטינג #אנליסט_כדורגל#אנליסט_כדורגל #ניו_מדיה#ניו_מדיה #דוברות#דוברות #דיגיטל#דיגיטל #טניס#טניס #ערוץ_הספורט#ערוץ_הספורט #ONE#ONE #WALLA#WALLA #וואלה#וואלה #לימודים#לימודים #מכללה#מכללה #תקשורת#תקשורת #אצטדיון#אצטדיון