top of page

השריד האחרון של הקולוסאום/ מאת סהר דיין

28.5.2017 סטאדיו אולימפיקו, 70,000 איש, רובם רומאים ממלאים את האצטדיון מן הקצה אל הקצה, כל זאת כדי לחלוק כבוד אחרון לקפטן, לסמל פרנצ'סקו טוטי. האיש שכל חייו לבש חולצה אחת, הוריד אותה באותו ערב בפעם האחרונה. "ידענו שהיום הזה יגיע אבל הדחקנו, לא חשבנו על זה" מספר אנדראה, איטלקי יהודי שחי ברומא כל חייו.

"פתאום זה קרה, טוטי פורש. היה קשה, כמו מכה חזקה בבטן, הוא הקפטן שלנו והשחקן הכי משמעותי בהיסטוריה של רומא. נשים, גברים, צעירים ומבוגרים, כולם בכו כמו ילדים, אף אחד לא רצה להגיע ליום הזה". כמה יפה הוא ענף הכדורגל המאחד אנשים מכל הסוגים ומכל המינים. משפט אחד שלו הסביר את הכל: "אני מצטער, אין לי מילים לתאר את התחושה, פשוט קשה". עצב מצד אחד על פרישת הקפטן ותחושת גאווה מהצד שני על הזכות לראות אותו. טוטי פרש ודניאלה דה רוסי מונה לקפטן הקבוצה. בעונה החולפת הוא הוביל את רומא עד לחצי גמר ליגת האלופות, הישג שאפילו הקיסר פרנצ'סקו לא הצליח להשיג.


דה רוסי. ( מתוך עמוד האינסטגרם של רומא)

נכון, דה רוסי כבר בן 35 ובשנים הקרובות אמור לפרוש ממשחק פעיל, אבל דווקא מהסיבה הזו צריך להתמקד באדם שכל חייו היה בצל הכוכבים ולמרות זאת נשאר נאמן לסמל. דה רוסי נולד ברומא וגדל בקבוצת הנוער של המועדון. לאורך כל ילדותו חונך לאהבת המועדון כשאביו משמש בו כשחקן ולאחר מכן מאמן קבוצת הנוער. הכינוי של דה רוסי בקרב אוהדי רומא הוא "הגלדיאטור", נוכח למשחק הפיזי והבלתי מתפשר של הקשר האחורי הנהדר. דוגמא מצוינת לאופי של דה רוסי ניתן לראות כשמגיעים לחנות האוהדים הרשמית של רומא. ישנם פסלים של מספר שחקנים גדולים מהעבר וההווה של הקבוצה, כולם עומדים ורק דה רוסי על הרצפה באמצע גליץ' על הכדור. "הוא היה בשבילנו קפטן העתיד" ממשיך אנדראה. "חשבנו שזה יקרה יותר מוקדם אבל טוטי המשיך לשחק. דניאלה הוא מסוג השחקנים שבאמת אכפת לו מהקבוצה, הוא אוהד רומא, הוא נולד פה". אנדראה הזכיר את טוטי ודה רוסי באותה נשימה, ולא במקרה. הוא אמנם תמיד היה בצל של טוטי אך זה לא הפריע לו. "אנחנו מרגישים כאילו דניאלה אחד מאיתנו, חבר ליציע. לפני שהוא שחקן כדורגל הוא אוהד רומא". דה רוסי, כאוהד הקבוצה לפני הכל, השלים עם מעמדו בסגל והבין שטוטי הוא הדגל, הפנים של רומא. הוא העריץ את אותו ומערכת היחסים בניהם הייתה מצוינת. בשנת 753 לפני הספירה הוקמה העיר רומא ע"י רומולוס בגבעת הפאלאטיום. הוא בחר להקים את בירת איטליה דווקא שם, כי כשהיה תינוק הוא ואחיו הונחו על שפת הנהר, בהנחיית דודם והיו בדרך הבטוחה אל המוות. למזלם על הגבעה שכונתה "רומא המרובעת" (בשל צורתה), הייתה זאבה שהניקה אותם וכך ניצלו התינוקות. לימים הזאבה המינקת ושני התינוקות הפכו לסמל של העיר. אם מדמים את אותו סיפור לכדורגל, הרי שרומא היא הזאבה ושני התינוקות הם טוטי ודה רוסי. רומא היא זו שיצרה וחינכה אותם והם מנגד סירבו לעזוב אותה, למרות הצעות מפתות ובזכות אהבה ללא תנאים. כשנשאל דה רוסי על עזיבה הוא שיתף את תחושותיו אך היה נחרץ בסיום: "לא יודע אם אסיים את הקריירה ברומא. תמיד חשבתי שזה יהיה נהדר אם אוכל, עם כל הכבוד ולהבדיל, לקבל כבוד כמו שטוטי קיבל בפרישה. למרות זאת, יש לי רצון חזק לחוות קבוצה אחרת. 16 שנים ברומא זה כמו 32 במקום אחר. קיבלתי הצעה גבוהה ממועדון באיטליה, אבל הלב והאהדה שלי ניצחו. לא יכולתי לבגוד בעיר ובאוהדים".


דה רוסי חוגג עם הקהל אחרי הדרבי ( מתוך עמוד האינסטגרם של רומא)

436 הופעות במדי הקבוצה הבוגרת של רומא וזכייה באליפות העולם עם הנבחרת האיטלקית. כך דה רוסי במו-רגליו, רשם את עצמו באותיות זהב בהיכל התהילה של הכדורגל מארץ המגף. מאחורי הזקן העבה והפרצוף הקשוח המאפיינים אותו, דה רוסי בחייו הפרטיים אדם שונה לחלוטין. הוא אוהב לקרוא רומנים ושומע מוסיקה קלאסית. מוצארט על המגרש הוא לא בדיוק, אולי יותר אוזי אוסבורן ונדמה שהרומן שלו עם רומא הוא כזה שלא יגמר לעולם. היום, בעידן הכדורגל המודרני כשהכסף הוא שם המשחק ושחקנים עוברים קבוצות לפי המספר על השטר, דה רוסי הוא אחד השרידים האחרונים מהכדורגל הטהור המתבסס על אהבת הקבוצה. השריד האחרון של הקולוסאום.


15 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page