עונה לא פשוטה עברה על הפועל ירושלים בכדורסל. הסכסוך בין הקהל לבעלים שגרם לעזיבתו, הרדיפה אחרי התארים ושינוי האווירה במועדון בשנים האחרונות מעלים את השאלה – האם יש דבר כזה מכביזם אדום?
אחד המונחים שנשמעים לא מעט לאחרונה בהקשר של הפועל ירושלים הוא מכביזם.
מכביזם – מושג שמתקשר ישירות לצד הצהוב מתל אביב. מכביזם כמילת גנאי, מסמלת בעיקר דומיננטיות שלא ניתנת לערעור, כוח, יכולת השפעה מדינית ולא רק ספורטיבית, ניצחון בכל מחיר. בקיצור, עושים הכל, אבל הכל, כדי להשיג עוד תואר לארון.
הפועל ירושלים תמיד נתפסה כאנטיתזה המושלם לקבוצה הצהובה. האלטרנטיבה לקבוצה היחידה בענף. יחד עם המון שנאה ויריבות ספורטיבית בין הצדדים, האדומים חרטו על דגלם את המונח "יש בנו אהבה והיא תנצח" אבל לא באמת הצליחו לדגדג את הפאר של היריבה מתל אביב.
בשנים האחרונות, החל מהפך ענק בקבוצה מהבירה. ביולי 2013 אחרי חיפוש נרחב של רוכש לקבוצה, הגיע אורי אלון. אורי רכש את הקבוצה והחדיר למועדון את המונחים מקצוענות והישגים. סוף עונת 2014 ירושלים הפכה את פניה. את אולם מלחה המיתולוגי החליף הארנה, את היציע המתקפל מאחורי הסלים החליף יציע עם כסאות מרופדים, את הילדים עם הכיפה החליפו חליפות ורולקסים. כחלק מההתחדשות הפועל שינתה אפילו את סימלה. עונה לאחר מכן, לאחר 72 שנה של כאבי לב ואכזבות הגיע הרגע הגדול של כל אוהד הפועל. זכיה באליפות המדינה בפעם הראשונה בתולדותיה. ההיסטוריה נכתבה מחדש. תל אביב נראתה קרובה מתמיד.
עונה לאחר מכן הפסידה הפועל ירושלים בגמר לראשון לציון, ועונה לאחר מכן זכתה באליפות השנייה אחרי ניצחון על מכבי חיפה. הישג אדיר לקבוצה שלפני כן ספגה כל כך הרבה מפחי נפש.
אבל לא הכל קשור להישגים ותוצאות אצל הקהל האדום. בעונה החולפת נוצר המון סכסוך בין הבעלים הצבעוני לאוהדים. השיא הגיע כאשר ארגון האוהדים "הבריגדה מלחה" שרק בוז לבעלים במשחק נגד חולון וטען בהמשך נגד גיא הראל מנכ"ל הקבוצה "לא נקבל התנהגות מכביסטית".
אחרי המשחק אמר הבעלים שמתכוון לעזוב את הקבוצה, וכך עשה בסיום העונה.
אותם אוהדים שרק לפני כמה שנים היו מרעידים את האולם, אותם אוהדים שהיו מעודדים את הקבוצה גם בפיגור 20 הפרש במשחק הכי גורלי של השנה. אותם אוהדים שהם בעצם הפועל ירושלים, לא מוכנים לקבל את המונח, מכביזם.
עבורי, להיות חלק מהפועל ירושלים זו זכות. זכות שלא הרבה אנשים יכולים להבין אותה.
אחד הסיפורים שעבורי מסמלים את הפועל ירושלים התרחש אחרי גמר גביע המדינה ב - 2002. לאחר שלושה הפסדי גמר רצופים למכבי תל אביב, הגיעה החבורה של יורם חרוש למפגש חד צדדי צהוב נוסף ביד אליהו. שוב פעם הפסד כואב לנמסיס הנצחי. יום לאחר המשחק הגיע אוהד הקבוצה לאסוף את ילדו הקטן מהגן כמו כל יום רגיל. כשיצא, שאל הילד את אביו האם מותר לו לשמוח כמו כולם אחרי הניצחון אתמול, ולא להרגיש עצב ובודד. האבא השיב לו בתשובה "תהיה מכבי כמו כולם, תהיה מקובל בחברה. בגיל 15 אלמד אותך כמה דברים על החיים ותתאהב. זה לא לילדים".
כשמעלים את השם הפועל ירושלים תמיד יעלו בי השמות עדי גורדון, פפי תורג'מן, מאיר טפירו וישראל ברלינסקי– מלך הסלים עד היום של הפועל. אבל יותר מהכל, הפועל ירושלים זו משפחה.
הפועל ירושלים זה לא דבר נורמאלי, זה ללכת נגד הזרם. לאהוב קבוצה באופן אמתי וטהור, גם שהכל נראה חשוך וחסר כל תקווה. אין בה שום מקום למכביזם.
לסיכום, הפועל ירושלים חייבת לחזור לאותו חיבור עם הקהל, עם הקהילה. לחזור אחורה ולהתבונן בהיסטוריה הכל כך יפה ואדומה שהקבוצה השאירה אחריה. רק ככה הפועל תצא לדרך חדשה אמתית בעונה הקרובה. לא משנה איזה בעלים יהיה. הפועל חייבת לחזור לאותם ימים שהקהל היה מטביע את השחקנים מאהבה. כי יש בנו אהבה, ורק היא תנצח.
כותב הטור הנו סטודנט במכללת ספורט פאנל בקורס כתבי ספורט