"אם הייתי ילד וברצלונה של השנים האחרונות הייתה הקבוצה הראשונה שאני רואה, הכדורגל הרגוע הזה והניצחונות 5-0 ,6-0 הייתי מעדיף לשחק טניס. אני אוהב כדורגל לוחמני, לא רגוע, מה שאנחנו קוראים לו בגרמניה 'כדורגל אנגלי'. יום גשום, מגרש מוצף, כולם מכוסים בבוץ ואחרי שהם חוזרים הביתה הם מרגישים שהם לא יוכלו לשחק במשך כמה שבועות".
יורגן קלופ חתום על אותו ציטוט מרגש ולא שגרתי, ציטוט מרגש בדיוק כמוהו. הקשר של קלופ לכדורגל בוגרים החל ב-1989 ונמשך כ-12 שנים בקבוצת מיינץ הגרמנית. הוא תפקד כבלם/קשר אחורי ואם להיות עדין, כישוריו כמאמן אינם תואמים את כישוריו כשחקן. בשנת 2001 הוא פרש ממשחק פעיל ומונה למאמן מיינץ. כשלאחר 3 שנים הוביל את המועדון איתו הוא כ"כ מזוהה לבונדסליגה. עונת הפריצה שלו כמאמן הייתה ב2011 , בה זכה באליפות עם בורוסיה דורטמונד וגבר על באיירן מינכן הגדולה. בהמשך כהונתו בקבוצה הוא הוביל אותה לדאבל והעפלה לגמר ליגת האלופות. בעונת 2015 יצא לשנת שבתון ואחריה חתם בליברפול האנגלית איתה הגיע בעונה החולפת לגמר האלופות וסגנות בפרמיירליג. אלו הנקודות הבולטות בקריירת האימון של יורגן שמשחקן אפור ובינוני הפך לאחד המאמנים המצליחים בעולם.
"מאטס הומלס נפצע, אנחנו נחכה לו כמו אישה טובה שמחכה לבעלה שנמצא בבית סוהר". קלופ הוא טיפוס מיוחד ושונה בנוף מאמני הכדורגל. מחוץ למגרש הוא ג'נטלמן אמיתי ותוך כדי המשחק הוא מתנהג כמו אחרון האוהדים. אתם מכירים עוד מאמן ששבר פעמיים את משקפי הראיה שלו בשתי קבוצות שונות תוך כדי חגיגת שער?! בוודאי שלא, רק יורגן מסוגל לכך. הוא תמיד אומר מה שהוא חושב ועולם הדימויים שלו מרתק כשכל מסיבת עיתונאים שלו היא מסיבה במלוא מובן המילה. עוד בהיותו כדורגלן פעיל הוא חשב על היום שאחרי הכדורגל ועשה תואר בספורט ומדע באוניברסיטת פרנקפורט. אבל לא בגלל שהוא נחמד, צבעוני ומלומד הוא אחד מהמאמנים הגדולים בעולם. קלופ ידוע כאחד שמשביח שחקנים צעירים והופך אותם לשם דבר באירופה. רוברט לבנדובסקי, חלוצה האימתני של באיירן מינכן, נרכש בזמנו לדורטמונד מלך פוזנן ב4 מיליון יורו. רק לשם השוואה חלוץ מכבי תל אביב וידאר קיארטנסון נרכש בחצי מיליון יורו פחות. קגאווה, רויס, גצה, הומלס, גונדוגאן, כל אלה פרצו תחת הגאון שגרמני שלא חשש לתת להם את המפתחות. בליברפול לדוגמא המגן הפותח רוברטסון ירד ליגה עם האל סיטי ונרכש ע"י קלופ למרות עונה פחות מוצלחת, כך משלב קלופ שחקנים המתאימים למערך שלו ומקדם אותם באופן אישי. הוא הפך שחקנים טובים באירופה למפלצות שמספקות כדורגל מדהים- סיידו מאנה, פירמיניו, סלאח וקוטיניו היו חלק מקבוצת ההתקפה הטובה ביותר בליגת האלופות אשתקד. השווי של כל הארבעה נמוך בכמעט 100 מיליון יורו מניימאר אחד. אותו ניימאר שהודח עם פאריס סן ז'רמן בשמינית הגמר.
"ארסן ונגר הוא משהו מיוחד, הוא אוהב להחזיק בכדור, להניע אותו, למסור, לשחק כדורגל כמו בתזמורת. אבל זה שיר שקט ואני אוהב רוק כבד. אני תמיד אוהב רעש, אני טיפוס מסוג שונה". כזה הוא קלופ, טיפוס שונה, שמאמין בדרך שלו ולא מוכן לסטות ממנה. לאורך כל שנותיו כמאמן הוא הקפיד על משחק שוטף ויציאה מהירה קדימה. מה שמאפיין את קבוצותיו יותר מכל זה הלחץ הגבוה אותו הם מבצעים בשליש העליון של המגרש- קרוב לשער היריב. לאחר שעזב את בורוסיה דורטמונד ב2015 לא מעט קבוצות גדולות באירופה רדפו אחריו. אך הוא בדרכו הייחודית בחר לצאת לשנת שבתון ולחכות לקבוצה אחת-ליברפול. לא שכר מופרז או תקציב רכש מפוצץ גרמו ליורגן להגיע למייטי-רדס, אלא הרומנטיקה, הריגוש מהאפשרות להחזיר את ליברפול לימיה הגדולים של שנות ה80, הם אלו שסללו את דרכו לאנפילד. כעת לאחר שנתיים וחצי בתפקיד, ליברפול היא אחת הקבוצות המובילות באירופה. בקיץ שעבר כשנפלה עסקת העברתו של וירג'יל ואן דייק לליברפול, קלופ לא היה מוכן להחתים בלם אחר. הוא חיכה לינואר והפך אותו לבלם היקר בהיסטוריה- כי האמין שזה השחקן שיוביל את ההגנה של הקבוצה בשנים הבאות. זו סיטואציה אחת מיני רבות בה מוצג האופי הבלתי מתפשר של יורגן. בעיר עצמה ובקרב האוהדים קלופ הוא סוג של מושיע, האדם שכולם מאמינים בו שיוביל את המועדון מן החושך אל האור. 12 שעות לאחר ההפסד הכואב בגמר לריאל מדריד הוא נצפה שר עם אוהדים וקופץ איתם בשדה התעופה. הגביע לא הגיע לאנפילד אבל הוא חגג עם אותם אוהדים מתוך אהבה והערכה זה לזה. בפשטות שלו מראה שמאחורי "הדמות" של המאמן, עומד בנאדם שבסה"כ רוצה להנות.
קלופ עם אוהדי הקבוצה לאחר הגמר.
האמת,יש דמיון בין קלופ לליברפול. שניהם מרגשים עד דמעות (אין אוהד כדורגל ששומע את ההמנון של האדומים ונשאר אדיש), אך לא מצליחים להגיע להישגים. ליברפול לא זכתה באליפות 38 שנים והפעם האחרונה בה זכתה בתואר אירופי הייתה ב2004. קלופ הפסיד בכל ששת משחקי הגמר האחרונים שלו, שניים מהם עם האדומים גם בליגה האירופית וגם בליגת האלופות. שניהם רוצים לשבור את תדמית הלוזר ולהגיע אל הפסגה. אם יורגן קלופ הוא מרלון ברנדו אז ליברפול היא 'הסנדק', הם נועדו לגדול ביחד. מעבר לחיבור עם הקהל, החיבור שלו עם שחקניו הוא עניין בפני עצמו. בהפסדים הוא אשם, הניצחונות בזכותם- זה המוטו שלו לאורך כל הדרך, כשתמיד נראה אותו צוחק, מחבק ומעודד אותם. הוא נאמן להם גם ברגעים קשים (*מאטס הומלס שהוזכר) ומצליח לשלב שליטה וסמכות- הקבוצות שלו מאוד ממושמעות עם צחוק וחיבוק, ג'נטלמן כבר אמרנו. עושה רושם שתהליך הפריחה שלהם כבר החל וכדי להביא אותו אל השיא הוא חיזק את הקבוצה במקומות הנכונים עם פביאנו וקייטה במרכז השדה ואליסון בשער. אלו שחקנים שבעבר לא היו מסמנים את אנפילד כיעד על המפה. שחקנים שהיה להם ביקוש רב בכל אירופה. אבל עצם הנוכחות של קלופ עם הכריזמה, קידום השחקנים ושיטת 'הגיים-פרסינג' המפורסמת, היא זו שמשכה אותם אל ליברפול.
בעונת 2001 מונה קלופ למאמן מיינץ, ב2004 הוא עלה איתה ליגה. בעונת 2008 הוא מונה לאימון דורטמונד, ב2011 הוא זכה איתה באליפות. באמצע עונת 2015 קלופ הגיע לליברפול, עברו 3 שנים מאז, האם באנפילד יכולים להתחיל לקרר את השמפניות? אני לא יודע, אבל מה שבטוח שכל עוד הוא בליברפול היא לעולם לא תצעד לבד.
כותב הטור הנו סטודנט במכללת ספורט פאנל בקורס כתבי ספורט לפרטים על קורס כתבי ספורט לחץ כאן תגיות: #כתב_ספורט #שדר_ספורט #קורס_כתבי_ספורט #קורס_שדרי_ספורט #קורס_תקשורת_ספורט #כדורגל #ספורט #ליגת_העל #נדב_יעקבי #אורי_קופר #מנהלת_הליגות #כדורסל #סקאוטינג #אנליסט_כדורגל #ניו_מדיה #דוברות #דיגיטל #טניס #ערוץ_הספורט #ONE #WALLA #וואלה #לימודים #מכללה #תקשורת #אצטדיון