top of page
תמונת הסופר/תספורט פאנל

לשיר או לא לשיר, זאת השאלה/מאת סהר דיין

עודכן: 3 בדצמ׳ 2018

ישראל מול אלבניה, משחק הפתיחה של ליגת האומות. 21:45 שעון ישראל, כלל השחקנים על כר הדשא בזמן שצמד אלבנים שרים את המנון נבחרת ישראל. חמישה משחקני ההרכב לא שרו את ההמנון, זו עובדה ולא ביקורת, אירוע שקרה בזמן המנון המדינה. ביבראס נאתכו (קפטן), עאיד חבשי, טאלב טוואטחה, מונאס דאבור ובירם כיאל. כמעט 50% מההרכב עמד וכיבד אך לא שר. האם זה לגיטימי? כדי לנסות ולענות על השאלה ערכתי שיחות עם שני אנשים שונים, בעלי תפיסות עולם שונות, על מנת להציג את התמונה כולה. מצד אחד עבאס סואן- שחקן נבחרת ישראל וקפטן בני סכנין בעבר, מן הצד השני סגן לואל מולר- סגן מפקד פלוגה בעבר בגדוד קדם וקצין במילואים בהווה.

למטבע שני צדדים, עניין השייכות למדינה הוא מהותי. אותם שחקנים גדלו וחונכו במדינת ישראל, בכדורגל הישראלי ועפ"י ההיגיון הפשוט הם אמורים לשיר את המנון המדינה ברגע שהם מייצגים אותה. "בתור קצין לוחם במילואים, שהקדיש ארבע שנים לשירות הצבאי ולשמירה על ביטחון המדינה שלנו, כואב לי לראות שיש שחקנים בנבחרת ישראל שלא שרים את ההמנון במעמד הזה" מספר לואל באכזבה. "לייצג את המדינה במשחק בינלאומי זו זכות גדולה ובאה איתה גם החובה לעמוד גאה וזקוף, לשיר את ההמנון ולהיות הפנים של מדינת ישראל". הוא מאמין שלמרות תוכן ההמנון בני המגזר הערבי חייבים לשיר אותו. "אני לא מצפה מהם להתחבר להמנון, זו זכותם לא להתחבר אליו, אבל אני כן מצפה מהם לשיר אותו במעמד שכזה. אלה חלק מהחובות שהם מקבלים על עצמם כשהם מצטרפים לנבחרות ישראל. אני מקווה שזה לא יגרום לעוד אנשים לא לשיר את ההמנון, כשהם רואים שחקני נבחרת המשמשים דוגמא עושים זאת. הם נמצאים בעמדה ייצוגית, מהווים את הפנים של המדינה וצריכים בעיניי לשיר את ההמנון גם אם הם לא מתכוונים אליו."


נבחרת ישראל לפני המפגש מול אלבניה.

מנגד המציאות כיום שונה מבעבר. תהליך ההתקדמות של המגזר הערבי בכדורגל המקומי הולך וגדל. ישנו מגוון רחב יותר של שחקנים מוכשרים מהמגזר ומכאן אחוז הייצוג שלהם בנבחרות השונות עולה. אי שירת ההמנון הוא דבר בולט לעין יותר מפעם, אך מבחינת עבאס סואן הבעיה היא אחרת, הם לא נספרים: "אמרתי בעבר ואמשיך להגיד- שחקן ערבי לא צריך לשיר את ההמנון, כל עוד אלו המילים שלו. ברגע ששרים 'נפש יהודי הומיה' כאן זה נגמר מבחינתי." הוא אף קורא לשינוי ההמנון: "מי שאחראי שם למעלה צריך לשנות את ההמנון שיתאים לכל האזרחים, זה לא שייך אלינו. המגזר הערבי מייצג את הנבחרת בזכות ולא בחסד, אנחנו ראויים להיות שם. כדי ליצור חברה בריאה עם כבוד וערכים צריך לשנות את ההמנון וכך לא יהיה גזענות והבדלים של דת, גזע וצבע עור. אנחנו חלק מהמדינה, לכן נעמוד ונכבד אבל לא נשיר". סואן מאמין שהעניין הציבורי סביב הנושא מוכתב מלמעלה: "הפוליטיקאים הורסים את המדינה ומחפשים רק רע, הם מייצרים גועל והמצב הפך לקטסטרופלי. אנחנו הולכים למקום קיצוני וזה הורס את החברה. מדינת ישראל צריכה את כל אזרחיה מלוכדים וקורה בדיוק ההפך." לפתע הוא מעלה את הטונים וממשיך בדבריו: "אני שונא להרגיש סוג ב'. חוק הלאום לדוגמא הורס את כל הערכים והכבוד שגדלתי עליהם, הימין(*מחנה פוליטי שאידאולוגיית היסוד שלו היא לאומיות יהודית) רצה עוד כמה קולות ודרס בדרך מיליוני אנשים מהמגזר הערבי. המצב היום פי כמה וכמה יותר גרוע ממה שהיה לפני 15 שנה. מדינת ישראל צריכה להחזיר את האמון של המגזר הערבי. בכל מקום שאני הולך אני נותן כבוד, לא משנה מי עומד מולי. המסר שלי הוא לבוא ולכבד אדם לאדם ואני מבקש מכולם לעשות את זה."

מצד אחד טוען לואל ששירת ההמנון במעמד בינלאומי זה הפנים של המדינה ומחובתם של בני המגזר לשיר אותו כשהם תחת המדים הלאומיים. מנגד סואן מאמין בכך שלשחקנים מהמגזר אסור לשיר את ההמנון מתוך חוסר ההשתייכות אליו. האם לואל מולר צודק ובני המגזר הערבי צריכים לשיר את ההמנון? או שצריכים בכלל לשנות אותו כפי שאמר עבאס סואן. מבחינה אישית אני יכול להעיד שדיברתי עם שני אנשים אינטיליגנטיים ומלאי זיקה לנושא, כל אחד בדרכו שלו ועדיין לא הצלחתי להחליף את סימן השאלה בסימן קריאה. מהי דעתכם?




30 צפיות0 תגובות

댓글


bottom of page