פתיחת המשחק במחזור השני בגביע הטוטו הייתה מעוררת רגשות, שתי קבוצות עם קהל נאמן מסורת רבת שנים ואווירה שמחה בכל תחומי המגרש.
עם זאת אי אפשר להתעלם מההבדלים שנראו על כר הדשא כשהפועל ירושלים הראתה עליונות והמשכיות ואמון בצוות המקצועי יכול לתת תרומה.
אני כמובן מדבר על זיו אריה, שממשיך את עונתו החמישית בהפועל ירושלים, והרביעית בליגת העל, אין ספק שנבנה פה משהו חריג בכדורגל הישראלי. מאמן שלמרות שהיו עונות גם פחות טובות, המשיך לקבל את המושכות. אם חלק מאיתנו ראו בעונה שעברה כדבר חד פעמי אפשר לראות שגם השנה יקרו דברים מעניינים.
הם איבדו שחקנים משמעותיים הקיץ כמו: גיא בדש,והראל שלום. אך עם זאת לפי המשחק אתמול היה נראה שיש על מי לסמוך, זיו נתן לשחקנים שלו את מלוא הביטחון כמו: מתן חוזז שהיה מאוד מורגש במשחק וזכה לשער מרשים. הרגיש שהוא בכל מקום על המגרש אם זה בכנף, אם באמצע המגרש משם הגיע השער ואף בעזרה בהגנה. היה אפשר לראות שהציוות שלהם, שהתחיל עוד מהנוער של מכבי תל אביב יכול להיות מוצלח. בנוסף, הייתה דחיפה קדימה דרך האמצע שהבלם באצו, קיבל חיפוי מעמית גלזר, ויצא לדחוף את הכדור קדימה וניצלו את הקישור החסר של המלאבס. המשחק הוא מראה לכל מאמן בארץ שלא תמיד חייב לחפש את השחקנים ואפשר להשתמש בשחקנים שהשם שלהם פחות נוצץ כמו: אופק נדיר המגן השמאלי, שהגיע מהפועל עפולה ושיחק בצורה אחראית, עם סגירות שלא נתנו הרבה הזדמנויות למקסים בבקו, שחקנה של פתח תקווה, והשילוב שלו עם שחקני הקו שתרם לבישול.
אפשר לנקוב בעוד שמות שהרשימו אתמול בניצחון: דון סדריק שלקח עוד הזדמנות וכבש, ועוד ועוד…
למי שמגיעות המחמאות זה ללא ספק לזיו אריה והצוות שלו, על סגנון המשחק ההתקפי, וכמובן להנהלת הפועל ירושלים שגם אחרי עונה לא טובה ב-21/22 שהסתיימה כמעט בירידת ליגה, המשיכו להאמין ולהבין שהתוצאות לא יגיעו ברגע וצריך זמן להתקדמות הקבוצה.
הפועל פתח תקווה, צריכה ללמוד מיריבתה את ההמשכיות, ולהבין שלעלות לליגת העל זה לא מספיק, אלא לשמור על יציבות.
לכן ,אני חושב שיהיה נכון לתת לעופר טסלפפה את המפתחות ולהסתכל על ההפסד כמלמד ובונה לעתיד.
לסיכום, אהבתי לראות במשחק הזה את השינוי שקורה בכדורגל שלנו ואת ההתפתחות עם שני מאמנים שלא מפחיד אותם לנסות ולהתקדם.
