דמיינו סיפור בו נער ירושלמי מתאהב בילדה שגרה איתו בשכונת המגורים. הם נהנים, מבלים והעתיד נראה מבטיח. אך הנער כה מוכשר כשלפתע בחורה בלגית באה ולוקחת אותו אליה ולימים הוא מכתיר אותה כנסיכה של אירופה. בו בזמן, מצבה של הילדה איתה גדל הולך ומדרדר והיא מאבדת מכוחה ועוצמתה. הנער לא יכול להיות אדיש למצב, הוא עזב את הנסיכה הבלגית וגם על הפורטוגלית ויתר וחזר אל אהובת ליבו. נשמע לכם כמו סיפור מהאגדות? אם כן אלי אוחנה הוא אביר על סוס לבן והנערה מהשכונה היא בית"ר ירושלים.
אוחנה השיג עם בית"ר שני גביעים ואליפות ועזב למכלן הבלגית, שם זכה באליפות, גביע אירופה למחזיקות ובסופרקאפ האירופי. כמו כן, נבחר לשחקן הצעיר המצטיין של השנה באירופה והספיק עוד לעבור לבראגה הפורטוגלית. אך הוא עזב הכל כדי לחזור לבית"ר לליגה השנייה, להעלות אותה חזרה למקומה הטבעי ולזכות באליפות. הסיפור הזה מציג באופן ברור את דמותו של האיש הכי עסוק בקיץ האחרון בכדורגל הישראלי- אלי אוחנה.
1.4.2018 בית"ר מנצחת את קריית שמונה ומעפילה לגמר גביע המדינה, כשגם בליגה הקבוצה רצה חזק לאליפות. אוחנה וטביב עומדים במרכז המגרש ומתמוגגים ממה שעיניהם רואות. "את עולמי, עם שחר את לי כל היום" שחקני ואוהדי הקבוצה שרים את פיוטיו של זוהר ארגוב וחוגגים את הניצחון, לפתע נדמה שהחיבור בין הקהל למועדון חזק מתמיד. נכון להיום 10.8.18, שבועיים לפתיחת הליגה, הקבוצה התפרקה מנכסיה ומכרה את רוב שחקניה הבולטים אשתקד. המשבר בין הקהל לטביב הרחיק לכת, אוהדי הקבוצה מבצעים הפגנות מחוץ לביתו ופחות מ500 מהם רכשו מנוי לעונת המשחקים הקרובה. טביב מנגד לא מוכן להשקיע עוד בקבוצה ומציע אותה למכירה, כאשר השיא הוא שבית"ר עוד לא עברה בבקרה התקציבית. בין הפטיש לסדן נמצא אוחנה, שבכוחותיו האחרונים אחרי קיץ מטלטל מנסה להציל את אהובתו- בדיוק כמו לפני 27 שנה. אמנם שכטר ועזרא לא נשארו בקבוצה בעקבות סיום החוזה וקלאודימיר חתם בסכנין, אבל על עידן ורד אוחנה לא מוותר, בתקווה שבקרוב ימצא רוכש שיממן את החוזה של הקשר המצטיין ואף ירכוש שחקנים בכירים לקבוצה מהבירה. מדהים לראות איך הוא ניצב בין הקהל לבעלים ולא מתייאש למרות סיטואציה בעייתית. הרי למה הוא צריך את זה? סמל בבית"ר הוא יהיה לתמיד וכרגע יש לו יותר מה להפסיד מאשר להרוויח, אבל הוא נשאר ונלחם בשביל הקבוצה אותה הוא אוהב. הוא היה שחקן, מאמן וכרגע נציג זכויות הניהול בבית"ר ונראה שאוחנה תמיד ימצא דרך להיות חלק מהקבוצה. כמו סילבסטר סטאלון וסדרת הסרטים "רוקי", יכולות להיות הפסקות. אבל זה רומן שאף פעם לא יגמר. יש החולקים על יכולותיו הניהולית והמקצועיות אבל על הנאמנות שלו למועדון אי אפשר לחלוק ועל זה מגיעות לו כל המחמאות.
נשמע מספיק לא? בנוסף לכל טלנובלת בית"ר ירושלים, אוחנה היה חלק מאותה ועדה מדוברת שהייתה אחראית על בחירת המאמן הלאומי של הנבחרת. זה לא סוד שהוא העדיף מאמן ישראלי כשקלינגר ולוי סומנו לתפקידים ובשל העבר העשיר שלהם בנבחרת אוחנה תמך במינוי אחד מהישראלים. לוי היה המועמד המוביל עבורו, אך הוא ישר קו עם המערכת והמנהל המקצועי החדש וביחד הם מינו את הרצוג האוסטרי. כל זאת תחת ביקורת תקשורתית לא קטנה, כשגם תהליך קבלת ההחלטה לקח זמן רב בשל חוסר יושב ראש התאחדות, מספר שבועות לפני המשחק הראשון בטורניר האומות מול אלבניה. הוא ידע לוותר על רצונו האישי ושיתף פעולה, למען העברת המינוי בשקט יחסי בקרב הציבור הישראלי ולמען הצלחת הנבחרת.
אלי אוחנה אחד מגדול הכדורגלנים בארץ. הוא דמות שחייב לשמר בספורט הישראלי בכלל ובכדורגל בפרט. אולי הוא לא מאמן מוצלח ולא כל ההחלטות שלו בתפקיד בירושלים היו נכונות. אבל בשורה התחתונה הוא מונע מאהבת המשחק והרצון לתרום ולקדם אותו. "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ושאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה" נכתב במסכת תענית. ירושלים היא כרגע הנבחרת ובית"ר עבור אוחנה, המצב של שתיהן קשה, אבל כמו שידע לראות את הקושי הוא מקווה לראות בעתיד את שמחתן.
כותב הטור הנו סטודנט במכללת ספורט פאנל בקורס כתבי ספורט לפרטים על קורס כתבי ספורט לחץ כאן תגיות: #כתב_ספורט #שדר_ספורט #קורס_כתבי_ספורט #קורס_שדרי_ספורט #קורס_תקשורת_ספורט #כדורגל #ספורט #ליגת_העל #נדב_יעקבי #אורי_קופר #מנהלת_הליגות #כדורסל #סקאוטינג #אנליסט_כדורגל #ניו_מדיה #דוברות #דיגיטל #טניס #ערוץ_הספורט #ONE #WALLA #וואלה #לימודים #מכללה #תקשורת #אצטדיון