כמעט עשור חלף מאז הפעם האחרונה בה כף רגלי דרכה באצטדיון כדורגל בעת משחק של קבוצה מקומית. עשור בו הייתי פעמיים במשחקי נבחרת אבל נעדרתי לחלוטין ממשחקי הקבוצות המקומיות. אתמול (ראשון) זה קרה – חזרתי למגרשים והסרתי מעליי את הקללה.
כאוהד ירוק מושבע, מאז עונת 94-93 הבלתי נשכחת, זכיתי לראות במהלך שני העשורים הקודמים אינספור רגעים גדולים של הקבוצה מהכרמל: אליפויות בשפע, הצלחה אירופית תקדימית והכי חשוב כדורגל מהנה עם שמות שהיריעה קצרה מלהכיל.
אבל איפשהו, בסוף העשור הקודם ובתחילת העשור הנוכחי, עשה רושם שמשהו בקסם של הקבוצה של ינעקל'ה שחר פג. סדרה של מהלומות וחבטות בהן: הדחות טרגיות ממוקדמות ליגת האלופות מול מאלמו ("אוי דוידוביץ") ורוזנבורג (תקרית תקלת התאורה באצטדיון רמת-גן עליו השלום), הדחות מגביע המדינה ועונת האפס נקודות, אפס שערים בליגת האלופות היכתה בי חזק. לתומי חשבתי כי אם אני הבעיה אני זז הצידה.
אין עוד קהל כזה בארץ (באדיבות עמית גרנט)
כמעט עשור של החלפות מאמנים זרים וישראלים, טונות של כסף שנשפך על פלופים ופרצופים זעופים של הבוס ביציע. השמות מתחלפים ורק ביבי נשאר בשלטון וחיפה ממשיכה לדשדש. באותם השנים ממש קורה דבר נוסף והוא גדול: עלייתם של ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו – שני מטאורים חד-פעמיים בעולם הכדורגל. אני עושה אחד ועוד אחד וזונח את האישה המקומית שהזדקנה בינתיים לטובת מאהבת צעירה ומרגשת.
לקראת פתיחת המשחק בין חדרה לחיפה (באדיבות עמית גרנט)
אתמול, כאמור, חזרתי לאצטדיון העירוני בנתניה (עוד דבר שהשתנה מאז- איזה מתקן מצויין!) וראיתי שאין כמו האהבה הראשונה. במהלך המחצית הראשונה הקבוצה מהכרמל שלטה ללא עוררין במרכז המגרש ובניצוחו של ההולנדי קטן המימדים, צ'ירון שרי, היא שטפה את המגרש ובניגוד להרגלה השנה כבשה שני שערים מוקדמים שדי גמרו את המשחק כבר בדקה ה-27. במחצית רפי אוסמו דאג לשלוח פרחים לאוסטין אג'ידה. המחצית השניה הייתה בהילוך שני מצד שני הקבוצות. חיפה מטעמי שמירת כוחות למחזור אמצע השבוע וחדרה – על אף ההכחשות במסיבת העיתונאים בתום המשחק, ניכר כי הייתה המומה מאירועי הסופ"ש האחרון והתפטרותו הפתאומית של אורי גוטמן. הקבוצה באדום מאוד מוכשרת בחלק הקדמי, היא תחזור לעצמה ולא תיאבק בתחתית.
מי שכרגיל היו רמה מעל כולם אלו האוהדים בירוק שהגיעו בהמוניהם למשחק חוץ ולא הפסיקו לעודד. כ-8500 אוהדים הוסיפו צבע ואווירה בלתי רגילה. יחד עם זאת, מוטב היה אם היו מוותרים על השירים ל"כבודו" של יוסי בניון ועסוקים אך ורק בעידוד קבוצתם.
וגם, תמונה למזכרת. מגיע לי, לא? (באדיבות עמית גרנט)
ולסיום, אי אפשר מבלי להתייחס לסוגיית ירדן שועה. ברור ששחקן שנרכש תמורת 1.4 מיליון יורו עבור 60% בלבד מכרטיס השחקן מצפה לשחק והרבה יותר. למרות זאת, כשרואים את אהבת הקהל אליו והוא, יחד עם דולב חזיזה, נשארו לחגוג עם הקהל והחזירו אהבה במשך דקות ארוכות לאחר סיום המשחק אין אלא להסיק כי השידוך הזה עוד יישא המון פירות ויניב שערים נוספים. העונה עוד ארוכה והקללה הוסרה.
כותב הטור הנו סטודנט במכללת ספורט פאנל בקורס כתבי ספורט לפרטים על קורס כתבי ספורט לחץ כאן תגיות: #כתב_ספורט#כתב_ספורט #שדר_ספורט#שדר_ספורט #קורס_כתבי_ספורט#קורס_כתבי_ספורט #קורס_שדרי_ספורט#קורס_שדרי_ספורט #קורס_תקשורת_ספורט#קורס_תקשורת_ספורט #כדורגל#כדורגל #ספורט#ספורט #ליגת_העל#ליגת_העל #נדב_יעקבי#נדב_יעקבי #אורי_קופר#אורי_קופר #מנהלת_הליגות#מנהלת_הליגות #כדורסל#כדורסל #סקאוטינג#סקאוטינג #אנליסט_כדורגל#אנליסט_כדורגל #ניו_מדיה#ניו_מדיה #דוברות#דוברות #דיגיטל#דיגיטל #טניס#טניס #ערוץ_הספורט#ערוץ_הספורט #ONE#ONE #WALLA#WALLA #וואלה#וואלה #לימודים#לימודים #מכללה#מכללה #תקשורת#תקשורת #אצטדיון#אצטדיון